עברית
English
Spanish
Chinese
אתר הנצחה לזכר

רוזה פארקס 1913-2005

רוזה  פארקס
מקום לידה: אלבמה, ארה"ב
מקום פטירה: ארה"ב

בית עלמין:
ישוב:
בית עלמין:
גוש:
גוש:
חלקה:
שורה:







עריכת קשרי משפחה

ביוגרפיה

עריכה

רוזה לואיז פארקס, אפרו-אמריקאית פעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח. מפורסמת בשל סירובה בשנת 1955 לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן - סירוב שהוביל למעצרה. מעצר זה הוביל, בעזרתו של מרטין לותר קינג, לחרם האוטובוסים של מונטגומרי אשר בעקבותיו ביטלה חברת האוטובוסים הציבורית את מדיניות ההפרדה הגזעית שלה.

התנועה לזכויות האזרח

רוזה פארקס נולדה בעיירה טוסקגי באלבמה בשם רוזה לואיז מק-קאולי ועבדה מרבית חייה כתופרת. ב-1932 נישאה לריימונד פארקס, ספר ממונטגומרי. ריימונד היה חבר ה-NAACP, וסייע בגיוס כספים כדי לסייע בהגנה על נערי סקוטסבורו, קבוצה של נערים שחורים שהואשמו באונס שתי נשים לבנות. לאחר נישואיה, עסקה פארקס בעבודות שונות. בעידוד בעלה השלימה את לימודיה התיכוניים ב-1933. באותה תקופה, רק 7% מן האוכלוסייה האפריקאית- אמריקנית הייתה בעלת השכלה תיכונית. חוקי ג'ים קרואו הטילו מגבלות רבות על השתתפותם של שחורים בבחירות, אך פארקס הצליחה להירשם בספר הבוחרים.
בדצמבר 1943 הפכה פארקס פעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח. היא הצטרפה לסניף מונטגומרי ונבחרה כמזכירת נשיא הסניף. היא המשיכה בעבודתה זו עד 1957. בסביבות 1944 החלה פארקס לעבוד בבסיס חיל האוויר האמריקני מאקסוול, ליד מונטגומרי. הפרדה גזעית הייתה אסורה בבסיס, ופארקס נסעה לעבודתה באוטובוס מעורב; לאחר שנים תיארה חווייה זו כ"פוקחת עיניים". מאוחר יותר עבדה פארקס כתופרת ועוזרת בביתו של זוג לבן, קליפורד ווירג'יניה דור (Durr). בני הזוג היו בעלי חשיבה ליברלית, והתיידדו עם פארקס. ב-1955 עודדו אותה ללמוד בבית הספר העממי היילנדר (Highlander Folk School) מוסד זה היה מיועד לשכבות העממיות, השכבות הנמוכות ובעלות החינוך הבסיסי יותר, והתמקד בזכויות עובדים ובשוויון גזעי.
באוגוסט 1955 נחרדו רבים מהרצח האכזרי של אמט טיל (Emmett Till). טיל היה נער אפריקאי אמריקאי שנרצח במיסיסיפי בהיותו בן 14, מכיוון ששוחח עם אשה לבנה. ב-27 בנובמבר 1955 השתתפה פארקס בעצרת המונית במונטגומרי, במחאה על הרצח.
ארבעה ימים לאחר מכן, ב-1 בדצמבר 1955, סירבה פארקס לפנות את כיסאה לאדם לבן. היא נאסרה, נשפטה והורשעה בהפרת הסדר הציבורי. באותם ימים החוק קבע כי חלקו הקדמי של האוטובוס מיועדים ללבנים ואילו האחורי לשחורים. פארקס אומנם ישבה בחלקו האחורי של האוטובוס, אולם היה נהוג שכאשר החלק הקדמי התמלא היה הנהג פונה לשחורים ומורה להם לפנות את מקומם ללבנים. פארקס לא הייתה הראשונה שהורשעה בעברה זו, עשר שנים קודם לכן הורשעה איירין מורגן בגין אותה עבירה, והערעור על הרשעתה הוביל לאיסור על הפרדה גזעית בתחבורה הבין-מדינתית.
בעקבות מעצרה הוביל הכומר מרטין לותר קינג את חרם האוטובוסים של מונטגומרי אשר בעקבותיו ביטלה חברת האוטובוסים הציבורית את מדיניות ההפרדה הגזעית שלה. הערעור על הרשעתה של פארקס נידון בבית המשפט העליון של ארצות הברית. ב-13 בנובמבר הכריעו השופטים כי ההפרדה הגזעית באוטובוסים נוגדת את חוקת ארצות הברית.
פארקס הפכה לסמל בתנועה לזכויות האזרח. בשנות ה-60 של המאה ה-20 היא עברה לדטרויט והייתה פעילה במפלגה הדמוקרטית.

אותות כבוד 

בשל תרומתה זכתה רוזה פארקס לאזכרת שמה בהיכל התהילה לנשים של מישיגן בשנת 1983. ב-1996 העניק לה הנשיא ביל קלינטון את מדליית החירות הנשיאותית וב-1999הוענקה לה מדליית הזהב של הקונגרס על פעילותה נגד גזענות.
ב-1994 ביקש חבר הקו קלוקס קלאן לאפשר לארגונו לאמץ קטע מדרך בעיר סנט לואיס שבמדינת מיזורי בארצות הברית. במסגרת האימוץ, אמור היה הארגון לדאוג לנקיון הדרך, שבה אמורים היו להיות מוצבים שלטים הנושאים את שמו. בתחילה סירבה המדינה לבקשה, אבל לאחר פסיקת בית-משפט פדרלי שהסירוב אינו חוקתי, הוכרחה המדינה בשנת2000 להציב את השלטים. בית המחוקקים של מיזורי החליט בתגובה לשנות את שם הדרך לדרך רוזה פארקס, והקו קלוקס קלאן ויתר על זכותו לטפח דרך זו.

אירוע השוד

בשנת 1994 נשדדה רוזה פארקס בביתה בדטרויט על ידי שחור בשם ג'וזף סקיפר שהכה אותה וגנב ממנה 53 דולר. השודד זיהה אותה ושאל אם היא רוזה פארקס, אך גם לאחר שאישרה זאת, השודד לא חזר בו. מקרה זה עורר סערה רבה בקרב הקהילה השחורה בארצות הברית.

פטירתה

רוזה פארקס מתה ב-24 באוקטובר 2005 כשהיא בת 92.
ב-27 באוקטובר 2005 החליט סנאט ארצות הברית כי פארקס תזכה לכבוד מהאומה ותוצג ברוטונדה של הקפיטול - כבוד המכונה "lie in state". הצעה זו אושרה גם על ידי בית הנבחרים של ארצות הברית ב-28 באוקטובר. בכבוד זה זכו רק 31 אנשים בהיסטוריה של ארצות הברית (לרבות פארקס). פארקס היא האישה הראשונה שזכתה בכבוד זה, האישיות השחורה השנייה שזוכה בכבוד זה (אחרי ג'ייקוב צ'סטנט) וכן האישיות השנייה שאינה עובדת מדינה או נבחרת ציבור שזכתה בכבוד זה (אחרי פייר שארל ל'אנפן). האישיות הקודמת שזכתה בכבוד זה הייתה נשיא ארצות הברית רונלד רייגן.
ב-27 באוקטובר החליטה עיריית מונטגומרי אלבמה כי כל המושבים הקדמיים באוטובוסים בעיר יקושטו בסרטים שחורים לזכרה.
לאחר מותה, נלקח ארונה של פארקס לכנסייה האפריקנית המתודיסטית האפיסקופלית סנט פול שבמונטגומרי, וב-29 באוקטובר הועבר לאוטובוס מאותו דגם של האוטובוס בו סירבה פארקס לפנות כיסאה ללבן והובא לוושינגטון.
ב-30 באוקטובר הורה נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש על יום אבל לאומי, ועל הורדת כל דגלי ארצות הברית לחצי התורן.
למעלה מ-50,000 איש עברו לפני ארונה של פארקס בקפיטול וחלקו לה כבוד אחרון ב-31 באוקטובר, ובאותו יום הועבר הארון למוזיאון צ'ארלס ה. וורייט להיסטוריה של השחורים באמריקה שבדטרויט, מישיגן שם הוצג הארון עד 2 בנובמבר.
ב-2 בנובמבר נערך טקס הלוויה בכנסיית טמפל הגדולה שבדטרויט. בשל מספר הנואמים הרב נמשך הטקס שבע שעות, במקום שלוש השעות המתוכננות ומסע הלוויה לבית הקברות נעשה בחשיכה וברכב במקום במרכבה כפי שתוכנן. טקס הלוויה שודר במספר רב של תחנות טלוויזיה.
פארקס נקברה בבית הקברות וודלואון שבדטרויט, בין קברי בעלה ואימה, בקפלה, שלאחר טקס הלוויה שונה שמה ל"קפלת החופש על שם רוזה פארקס".

מקור הטקסט לפי תקנון השימוש ההוגן של ויקיפדיה

העדפות

עריכה
תפירה, לימודים, מאבק למען צדק, אקטיביסטית, דמוקרטיה, הישגיות

הספדים

עריכה
linkText

Loading...

גלריה

עריכה

וידאו

עריכה

ציר זמן

עריכה

הדלק נר

חיים
27.10.2012
כוח האחד
orna Hoshiar
27.10.2012
אשת חייל מי ימצא, גיבורת על מנוחת תהייה בגן עדן!!
Amarely
26.10.2012
hvh zfrv vhfi a
Amarely
26.10.2012
hvh zfrv vhfi a
גיל
25.10.2012
השראה לכולנו עד היום

Loading...