יהודה בן שלום (בורוכוביץ') 1913-1981

ביוגרפיה

יהודה בן שלום - קווים לדמותו

יהודה בן שלום נולד בשנת 1913 , בעיירה ז'ליכוב שבפולין, להוריו שלום ורבקה בורוכוביץ.

לשלום ולרבקה היו שבעה ילדים: משה-אלעזר, פערל, אריה-זאב, מרים-תרצה, הדסה-גיטל, פייגא-צירל, שרה-יוכבד.
מי מכם שהקשיב לשמות תוהה איפה כאן סבא יהודה.
והתשובה היא: השם שניתן לו בהוולדו היה אריה זאב. עם עלייתו ארצה שינה את שמו. כשם פרטי בחר בשם יהודה ואת שם המשפחה שינה ל"בן שלום", על שם אביו ז"ל.
כאשר נפטר סבא, ביקש אחיו משה, שנחקוק על המצבה את שם הוולדו. אני טענתי כי אם נעתר לבקשתו לא ידעו הנכדים כי כאן קבור סבם. כפשרה חקקנו על מצבתו של סבא את שני שמותיו.

שנות חייו הראשונות של סבא יהודה היו כחיי כל ילד יהודי בגולה: חדר וישיבה.
בהיותו בן 17 הצטרף לתנועת גורדוניה, ובשלב מאוחר יותר עזב את הישיבה ונסע לעיירה סוסנוביץ, שם הכשירו חברי גורדוניה את עצמם לעלייה ארצה, לחיי התישבות. בשנת 1933 עלה ארצה עם חברי ההכשרה.
צעד זה הציל אותו מהשואה.
מכל בני משפחתו שרדו את השואה רק אחיו משה - שבניו הם הערשל ובערל מקוסטה ריקה ונכדיו הם דוד ברוך, נעמי ברוך, הלנה וישניה, לאלו, סאלו ועוד
ואחותו פערל שצאצאיה הם שרה בנסון, סאל ואלן ויינברג.

בתקופה הראשונה לאחר עלות הקבוצה לארץ שהו חבריה ברחובות ובשנת 1935 הצטרפו לדגניה ב'.
שנה לאחר עלייתו עלתה לארץ גם אהובתו, נעמי אברמוביץ, ועם הגיעה הם נישאו.
למען הרחבת ההיכרות עם הרקע המשפחתי, אציין כי בקבוצת גורדוניה היה חבר גם אחיה של נעמי, יחיאל אברמוביץ-אברהמי, אביהן של אלישבע טרומן ואופירה גורן.

בדגניה ב' עבד סבא כנהג. כאן נולדו שני בניו, עוזי יבל"א וחנן ז"ל.
בשנת 1941 עזבו נעמי ויהודה את דגניה ב', זמן קצר התגוררו בקרית חיים ובשנת 1942 עברו לשכונת נוה שאנן. 10 שנים גרו ברחוב הגליל, שם נולדה רבקה'לה, ובשנת 1951 עברו להתגורר בשיכון שחר, שכונת נהגי אוטובוס, בבית שהיום מתגוררים בו רבקה'לה ודודיק.

בתקופה הראשונה לאחר עזיבת דגניה ב' עבד סבא כנהג משאית. בשנת 1948 הצטרף לקואופרטיב האוטובוסים החיפאי, שחר, שמאוחר יותר התאחד עם אגד ודרום יהודה ונקרא אשד. אבל המותג אגד היה חזק יותר וכך עד היום השם המוכר הוא אגד.
באותה תקופה נחשבו נהגים אוטובוסים לעלית חברתית. לא רק שמשכורותיהם היו גבוהות אלא גם חבריהם היו בדרך כלל משכילים ובעלי מעמד חברתי.
אגד היה קואופרטיב, כלומר חברה השייכת לחבריה ודואגת להם. משמעות היות אדם חבר אגד היתה כי הוא מובטח כלכלית.

בשנת 1960 קרה אסון במשפחה, כאשר אחינו חנן נפל בקרב בפעולת תגמול ליד תל קציר, הידועה בשם קרב תאופיק.
בשביל סבא זו היתה מכה קשה שהוא לא התאושש ממנה. הוא נכנס לתקופה של אבל שנמשכה שנים רבות. מנע מעצמו כל הנאה.
כאשר נראה היה שהוא מתאושש הגיעה המכה השניה. סבתא נעמי חלתה בסרטן ובשנת 1969 נפטרה.

מכאן ואילך כל חייו של סבא היו מרוכזים בשני תחומים. הראשון - נכדים. תשומת לב מיוחדת הקדיש לנכד הבכור, חנן, שנשא את שם בנו המנוח, ולנכדה הבכורה מירב, שגדלה על ברכיו. אם כי גם את יתר הנכדים לא הזניח ומצא זמן ומסילות ללבו של כל אחד מהם .
התחום השני לו הקדיש זמן היה התכתבות עם ידידים ובני משפחה.

במהלך שנותיו האחרונות עבר כמה פעמים אירועי לב, בשנת 1981 עבר את האירוע האחרון שהביא למותו.
בן 68 שנים היה במותו.

סבא היה איש אשכולות. היה לו ידע רב בעיקר בתחום היהדות והמסורת. היה איש עקרונות, קפדן אבל אוהב ומסור.
המבט המצמית המפורסם שרבים מביניכם משתמשים בו, הוא ירושה ישירה ממנו.
כאיש עקרונות כיהן שנים רבות כשופט בבית הדין הפנימי של אגד.

סבא היה איש עבודה. בכל מקום עבד במסירות ובמלוא הלהט. לא ידע פשרות והעבודה היתה ערך מקודש אצלו. היה לו כח פיסי רב. בדגניה ב' היה ידוע כי שני האנשים שהצטיינו בעבודה פיסית היו סבא יהודה ולוי אשכול, אשר לימים התמנה לראש ממשלת ישראל.

לסבא היה כושר ביטוי מעולה, בע"פ אבל בעיקר בכתב. אהב מאוד לכתוב מכתבים והיה בקשר מכתבים עם אנשים רבים.
לכולנו זכורה מכונת הכתיבה מסוג הרמס בייבי, שסבא גחון עליה ובמהירות רבה מקיש עליה בשתי אצבעות, מכתבים ארוכים ארוכים.
סבא האמין, ואף פעל לפי אמונתו, כי על כל מכתב יש לענות מיד.
לכן, כל אלה שהתכתבו אתו נאנחו מרה כאשר כמה ימים לאחר שכתבו אליו הגיעה התשובה וכך הם תמיד היו בעלי חוב.
למזלם הטוב, סבא נולד וכתב עוד לפני עידן האינטרנט, אחרת אין ספק שכל מכותביו היו ממש אומללים.

סבא היה איש ספר, הרבה לקרוא, זכר את שקרא ופעמים רבות ציטט מספרים ומהידע האישי שרכש בתקופת היותו תלמיד ישיבה.

היה לו חוש הומור, אמנם חוש הומור בורוכוביצי, אבל בכל זאת חוש הומור.
שלושת הכרכים של ספר הבדיחה והחידוד של דרויאנוב היו שגורים על פיו. הוא זכר  עשרות בדיחות, ושיבץ אותן במקומות הנכונים.

סבא היה איש משפחה. המשפחה היתה חשובה לו יותר מכל. לא רק משפחתו המצומצמת: סבתא, ילדיו ונכדיו, אלא גם אחיו, אחותו, וצאצאיהם.
אחת מדאגותיו היתה שלא נדע לשמור על קשר בינינו ועל קשר עם צאצאיהם של אחיו ואחותו.
            דומני שלו חי היום היה רואה כי לדאגה זו אין מקום. ההתכנסות הזו מוכיחה כי הקשרים בינינו איתנים וחזקים ונמשכים עמוק לתוך הדור הרביעי של צאצאיו. דבר דומה ניתן לומר על קשרינו עם ילדיהם ונכדיהם של משה ושל פערל.

עלינו להמשיך ולטפח את הקשרים בינינו, לא רק משום שזו מעין צוואה של מייסד השושלת אלא גם כי אין תחליף לקשר משפחתי טוב.



נכתב על ידי עוזי
לקראת כנס צין 3
תשרי תשס"ו
אוקטובר 2005

סבא יהודה – עדכון.
 
סבא יהודה נולד בפולין בשנת 1913 להוריו שלום ורבקה בורוכוביץ.
במשפחה נולדו חמש בנות ושני בנים. יהודה היה הבן הצעיר ביותר
למשפחה היתה חנות מכולת.
בהיותו בן 3 נפטרה אמו  ובהיותו בן 13 נפטר אביו.
האחות הבכורה גדלה את הילדים.
ארבע בנות ניספו בשואה. אחרי המלחמה נותרו שני בנים ובת.
אחד הבנים - משה  ואחת הבנות - פערעל -  וילדיהם -  התחבאו בזמן השואה במשך שנתיים במרתף קטן באדמה.!
האח משה חשש שעם תום המלחמה לא יישאר בעולם ולו סידור תפילה אחד.
מזיכרונו - שחזר את כל התפילות הנמצאות בסידור התפילה השלם !
עם תום המלחמה הועבר סידור זה למוזיאון יד ושם.
האח יהודה - כבר היה בארץ ישראל.-  וכך ניצל.
עם עלייתו ארצה שינה את שם משפחתו ל בן שלום כהנצחה לאביו שלום.   שנות חייו הראשונות היו כחיי כל ילד יהודי בגולה:  חדר  ואחר ישיבה.
בגיל הנעורים עזב את הישיבה הצטרף לתנועת גורדוניה ובשנת 1933 עלה ארצה עם חברי ההכשרה. 
מהלך זה הציל אותו מהשואה.
חברי הקבוצה גרו ועבדו ברחובות – והיו בין בוני ארץ ישראל. 
כעבור שנתיים הצטרפו לדגניה ב' .
שנתיים לאחר עלייתו עלתה לארץ אהובתו נעמי ועם הגיעה הם נישאו.
בדגניה ב' עבד יהודה כנהג. בשנת 1941 עזבו יהודה נעמי עוזי וחנן את דגניה ועברו לחיפה. תחילה עבד יהודה כנהג משאית ואחר הצטרף כחבר ל"אגד" והיה נהג אוטובוס. באותה תקופה להיות נהג אוטובוסים זו היתה עבודה מאד מכובדת. חברי אגד היו משכילים בעלי מעמד והכרה חברתית ובעלי משכורות טובות.
בשנת 1960 נהרג הבן חנן בפעולה צבעית ועבור יהודה זו היתה מכה שלא התאושש ממנה. הוא נכנס לתקופת אבל שנמשכה עד מותו.
יהודה היה איש אשכולות.  היה לו ידע רב בעיקר בתחום היהדות והמסורת. היה איש עקרונות, בן אדם מסור מאד למשפחתו. כאיש עקרונות שימש שנים רבות כשופט בבית הדין הפנימי של אגד.    ליהודה היה כושר ביטוי מעולה, בעל פה ובכתב. הוא אהב מאד לכתוב, הן לעצמו וכן התכתב רבות עם בני משפחה וחברים. יהודה היה איש ספר.  הרבה לקרוא זכר את שקרא ופעמים רבות ציטט מספרים ומהידע האישי שרכש בתקופת היותו תלמיד ישיבה.  היה לו חוש הומור.   הוא זכר מאות בדיחות וסיפר אותן בכישרון רב.
 
עודכן על ידי ריקי כהנא בתו - בשנת 2021