הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהרודי נולד ב- 11.1.1943 (וגם ב- 28.7.1943) במחנה הריכוז טרנסניסטריה למרקו וחווה לייזרוביץ.
מרקו למד רפואה ומשפטים באיטליה ושימש כרופא במחנה הריכוז וחווה הייתה תופרת.
לרודי יש אח אחד בשם ז'אק המתגורר בירושלים. ז'אק נשוי לסורינה ואב לרוברטה ומאורה וסבא למיקה, יולי וגילי.
רודי גדל ברומניה בעיירה סוון ולאחר מכן בדורוחוי.
רודי למד בבית הספר לאחים והוסמך כאח.
לאחר מכן, למד רודי רפואה ביאשי שם פגש את אשתו לעתיד - ויוי, שלמדה לימודי הנדסה.
הזוג התחתנו בשנת 1970 ובשנת 1974 עלו לישראל, שם נולד בנם היחיד מרק לייזרוביץ בשנת 1978.
רודי עבד כל ימיו בקופת חולים כללית בחולון כרופא ילדים שם גידל דורות של ילדים שעוד זוכרים אותו גם היום, כשהם הורים ואפילו סבים.
מרק סיים לימודי משפטים והתחתן עם אהובתו הילה בשנת 2005 והם מתגוררים בקרית אונו.
מרק שותף במשרד עורכי דין שעוסק בתחום הנזיקין.
רודי וויוי הם סבים גאים של נטע שנולדה בשנת 2009 והיא רקדנית מדהימה ונכדה אוהבת לסבתא (בוניקה) וסבא (בוניקו).
רודי כתב את סיפור חייו בספר שנקרא "בוניקו" שהוקדש לנטע אותו ניתן לקרוא ב- http://v.ht/bunicu
העדפות
עריכהתחביבו הגדול ביותר של רודי היה בניית תשבצי הגיון בשפה הרומנית, והתשבצים שלו היו ידועים כקשים ביותר שפורסמו בעיתונות הרומנית בישראל.
רודי היה איש ספר, וניצל כל הזדמנות שהייתה לו לקרוא בשפה הרומנית ולהשכיל עוד ועוד.
רודי אהב לאכול ולאכול טוב, בעיקר אוכל רומני מסורתי והרבה מתוק. אהבתו הגדולה בשנותיו האחרונות הייתה אייסקפה קפוא קפוא, גלידה וענבים.
רודי וויוי אהבו מאוד לטייל ברומניה וניצלו כל הזדמנות לנסוע ולבקר שם.
למרות שחיי בישראל למעלה מ- 40 שנים, רודי אהב ושמר על המנטליות הרומנית והערוץ הרומני בטלוויזיה היה הערוץ המועדף עליו.
רודי היה שחקן פוקר מוכשר והיה מרוויח עשרות אגורות בכל ערב פוקר עם החברים, שהיה קבוע בכל יום שישי במשך 40 השנים האחרונות.
לרודי היה חוש הומור נדיר, והוא ידע לעשות צחוק מכל דבר ובכל זמן ובעיקר מעצמו.
רודי היה אוהב אדם ובעיקר אהב ילדים, וידע להתחבב על הבריות.
הספדים
עריכהההספד של מרק לייזרוביץ
הזיכרון הראשון מאבא מתחיל אצלי בגיל 5. אני עובר התקף אסתמה שהטיפול היחיד העוזר הוא נשימה של אוויר קר. בחמש בבוקר יצאתי לתפוס אוויר עם אבא לצידי, וזה מאד הרגיע אותי. יד ביד צעדנו, הוא מספר לי את סיפורי המיתולוגיה היוונית ואני מביט בו מוקסם מהסיפורים ושוכח שאני בקושי נושם.
אבא סיפר את כל הסיפורים בעל-פה, באינטונציה מרתקת, מספר סיפורים טבעי.
הסיפורים נחרטו בדמיוני והיום אני מספר אותם לנטע.
אבא שלי היה איש קריירה למופת. הוא עבד 24/7. כלומר 24 שעות בשבוע. את שאר הזמן הוא העביר בלהשקיע בי ובמשפחתו ובתחביב העיקרי שלו - חיבור תשבצי הגיון ברומנית.
ולא סתם השקיע בי.
אבא שלי הוא אחד האנשים הכי אינטלקטואליים ואינטלגנטיים שאני מכיר. הוא היה איש חד כתער, הגיב באופן מיידי לכל דבר ששמע בסביבתו בתגובה צינית ומדוייקת שהתאימה לסיטואציה.
אני חושב שאולי תכונת האופי האהובה עלי ביותר שאבא הוריש לי היא זו. היכולת לקלוט את הסיטואציה במהירות שיא ולהגיב אליה במהירות ובשנינות.
אבא שלי לימד אותי את כל הידע הקלאסי שאני יודע ובעיקר הוא יצר אצלי את הסקרנות האינטלקטואלית, את הצורך העמוק להבין דברים עד סופם ולהסתקרן כיצד עובדים הדברים בעולם.
אני כל הזמן חוזר ואומר לנטע שהסיבה הכי טובה ללמוד דברים היא שרק ככה אפשר להבין את העולם יותר טוב. את הסקרנות הזו אבא שלי טבע בי.
חוץ מהציניות והשנינות שלו, אבא שלי לקח את החיים בקלות ובצחוק ולימד אותי לקחת גם את החיים בקלות.
אני זוכר שהייתי ילד צעיר, ואחד הילדים בכיתה שלי צחק עלי והעליב אותי והלכתי לאבא שלי ובכיתי לו. אבא שלי אמר לי - אם צוחקים עליך תצטרף לחגיגה - הרי הבדיחה הכי טובה היא הבדיחה שמספרים עליך.
לקח זה נטמע בי לעומק האופי שלי, והיום אני מאוד נהנה לצחוק על עצמי וסוחף אחרי אחרים בצחוק בריא.
החיים רציניים מספיק כדי לא לשכוח לקחת אותם בצחוק, וזו דרך התמודדות נפלאה עם קשיי החיים שלמדתי מאבא שלי.
אני חושב שאולי הדבר שמעיד הכי טוב על עד כמה אבא שלי היה הורה למופת היא העובדה שאין לי שום משקע בנוגע אליו. לרוב האנשים בני גילי שאני מכיר יש איזה שהוא משקע על ההורים שלהם. חלק היו קשוחים מידי איתם, חלק לא התייחסו אליהם באהבה מספיקה ורוב רובם אומרים שהם היו רוצים לגדל את ילדיהם שלא כמו שהם גדלו.
השאיפה הגדולה ביותר שלי היא שאני אצליח לגדל את נטע בדיוק כמו שאבא שלי גידל אותי - בחום, בתמיכה עמוקה ואמיתית, ביצירת סקרנות אינטלקטואלית ובאהבת אדם.
אני גם שואף לאהוב את אשתי באותה עוצמה, פרגון ותמיכה שאבא אהב את אימא.
אני תמיד מספר שהסיבה שאני עורך דין נובעת מהרקע המשפחתי שלי. סבא שלי, שאני קרוי על שמו, היה גם עורך דין וגם רופא ומכיוון שאבא שלי רופא, לא הייתה לי ברירה אלא להפוך לעורך דין.
התחום שבו בחרתי לעסוק בעריכת דין חופף מאוד לעולם הרפואה ואני מוקף ברפואה כל היום ונהנה מזה מאוד, והרבה מזה נובע מזה ששמעתי וראיתי הרבה מאוד רפואה בילדותי.
הרצון שלי לעזור לאנשים להשתקם ממצבים רפואיים קשים נטמע אצלי מהאופן שבו ראיתי את אבא שלי מתייחס לפציינטים שלו.
אבא שלי היה רופא רגוע ומרגיע והיה אחד מרופאי הילדים האהובים בחולון, הרבה מזה נבע מקלילותו וידו הקלה על אישורי המחלה לילדים המבריזים מבית הספר.
בכל מקום שהלכתי בחולון וסיפרתי שאני הבן של ד"ר לייזרוביץ מיד דיברו עליו בהערכה רבה ובאהבה גדולה.
גם כשבגרתי, אבא תמיד תמך בי ועודד אותי לעשות את מה שאני רוצה ושואף. הוא עודד אותי להגשים את שאיפתי ללמוד משפטים ולאורך כל הדרך תמך בי ורק רצה שאצליח.
אבא לא לחץ עלי להצליח בלימודים אלא אפשר לי לשאוף להצלחה בעצמי. כאשר אבא בא איתי לאחת מישיבות ההורים בבית הספר התיכון שלי והמורה ציינה בפניו שאני תלמיד טוב אבל לא מממש את הפוטנציאל שלי - אבא שלי שאל אותה אם אני אוכל להיות סנדלר. עד היום אני לא שוכח את הסתימות בשיניים של המורה שלי שנותרה עם פה פעור מהאמירה של אבי.
כזה היה אבי, שנון וחד ותמיד ידע להשאיר את האדם שמולו עם פה פעור.
אבא שלי היה מתחבב מיד על כל אדם שפגש אותו, אבל אבא שמר בקנאות על נאמנות לחברים הקרובים שלו, שהיו כמו ההורים שלי.
אידל ואלבה ואמנון ובאה שהיו חבריו הקרובים הם כמו הורים עבורי והם היו נאמנים אליו כפי שהיה נאמן אליהם.
אני מודה שאני מתקשה להיות נאמן לחבריי כמו שאבי היה לחבריו הקרובים, אבל זו נקודה לשיפור אצלי בשאיפה להיות כמו אבא שלי.
אחת האסכולות בתחום מוסר הצדק נקראת אתיקה של ערכים, שבקצרה אומרת שהאדם ה"ערכי" הוא אדם שפועל נכון כי הוא אדם מסוג האנשים שפועלים נכון. זוהי בהחלט הגדרה סיבובית, אך היא דיי ברורה. אם אתה אדם מוסרי – אתה תפעל באופן מוסרי בנסיבות מוסריות.
אחת השיטות לבחון אם החלטתי היא מוסרית היא לשאול עצמי מה דמות המופת המוסרית שלי הייתה עושה באותן נסיבות, ממש כמו שנוצרי היה שואל את עצמו "מה ישו היה עושה בנסיבות אלה".
דמות המופת המוסרית שלי היא אבא שלי. לפני שאני צריך להכריע בנושא חשוב וקרוב אלי אני שואל את עצמי מה אבא שלי היה מייעץ לי לעשות. בשל כך שהכרתי את אופיו ואופן חשיבתו של אבי לעומק, לא חשתי תמיד צורך להתייעץ איתו בפועל, אלא הספיק לי לשאול את עצמי מה אבא שלי היה עושה בנסיבות.
לצערי, משבוע שעבר אני כבר לא יכול לשאול אותו ולהתייעץ איתו בפועל, אבל הוא הטביע בי מספיק מעצמו כדי שאוכל לעצום את עיני ולשאול את עצמי מה אבא שלי היה אומר ולפי זה לקבל החלטה שאני יודע שתהייה מוסרית וטובה.
לסיכום דבריי הייתי אומר שאבא שלי מהווה את הכוכב הזוהר בשמי חיי. הוא תמיד שם, גם כשהוא איננו והוא מכוון אותי בדרכי בחיים ומהווה עבורי שאיפה לטוב ולאור.
אני מאחל לכל אחד מכם שיהיה לכם דמות כמו אבא שלי בחיים שלכם.
אבא, אני מאחל לך דרך צלחה אצל המלאכים בשמיים ואני בספק אם הם יתנו לך להגיע לגן עדן, כי גם הם, כמו שאר האנשים שפגשו אותך, לא ירצו להפרד ממך ולאפשר לך ללכת.
 לייזרוביץ.jpg)
שלח לחבר